פסק-דין בתיק ס"ע 3853-09

1.         התובע הגיש תביעה לתשלום שכר עבודה עבור שתי שנות לימודים (להלן - שנה"ל): תשס"ה ו-תשס"ז. לטענתו בשנה"ל האלה עבד, אך שכרו לא שולם לו. הנתבעת טוענת כי העסקתו של התובע בשנה"ל הנ"ל לא אושרה, וכי הוא אף חתם על טופס יציאה לחופשה ללא תשלום (להלן - חל"ת). לפיכך יש לדחות את תביעתו מכל וכל.

2.         ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו:

א.         התובע עבד, ועודנו עובד, אצל הנתבעת בתפקידי ניהול הנחיה והוראה שונים.
בין הצדדים התנהל בעבר הליך בוררות בשל אי תשלום שכר לתובע. לפסק הבוררות, אשר חייב את הנתבעת לשלם לתובע שכר עבודה בגין ניהול מכללה של הנתבעת, ניתן תוקף של פסק דין בבית דין זה (השופט אייל אברהמי, עב 2122/04).

ב.         בנו של התובע מנהל את בית הספר "חניכי הישיבות" בבית"ר עילית (להלן- בית הספר) שהתובע טוען כי עבד בו בשנה"ל תשס"ה ו-תשס"ז. בשנת הלימודים תשס"ו ניהל התובע בית ספר באשקלון מטעם הנתבעת.

ג.          התובע חתם על טופס "בקשה לשנת חל"ת" ביום 12.1.05 לפיו ישהה בחל"ת מיום 1.2.05 ועד לסוף שנת הלימודים תשס"ה (נספח ט"ו לתצהירו).

ד.         ביום 25.8.06 חתם התובע שוב על טופס "בקשה לחל"ת" לשנה"ל תשס"ז (נ/1).

טענות הצדדים

3.         טוען התובע כי בשנה"ל תשס"ה ותשס"ז עבד בבית הספר, ואף על פי כן לא שולם לו שכר.
מוסיף התובע כי חתימתו על טופסי החל"ת נעשתה תחת לחץ, מאחר שנאמר לו כי אם לא יחתום יפוטר מעבודתו אצל הנתבעת. בפועל, על אף חתימתו זו, הוסיף לעבוד אצל הנתבעת באישור הפיקוח, ועל כן הוא זכאי לתשלום שכר עבור שנים אלה.       

4.         מנגד, טוענת הנתבעת כי עבודתו של התובע לא אושרה: בשנת תשס"ה, חשב הנתבעת דאז, מר אייל ברזני, סירב לאשר את העסקת התובע, ובשנת תשס"ז סירב מנכ"ל הנתבעת, הרב בן-צור לעשות כן. מכאן, שהגורמים המוסמכים לא אישרו את העסקת התובע. על כן עבודתו נעשתה שלא כדין, ואין הוא זכאי לתשלום על כך.           
יתר על כן, אף אם התובע אכן הועסק בשנים הנטענות, הוא הועסק בתפקידי הנחיה ופיקוח פנימי בבית הספר שבנו הוא מנהלו. דרך העסקה זו, כאשר בן מפקח על עבודת אביו, הינה פגומה, מה גם שלא ניתן לדעת האם אכן עבד התובע בפועל כפי שהוא טוען. בנוסף לכך לא הוכיח התובע את תביעתו הכספית, שכן החשב שהכין את חישובי השכר לא התייצב לעדות בבית הדין. כמו כן לא ברור על מה מבוססים התחשיבים.

שנת הלימודים תשס"ה

5.         מחומר הראיות שהוצג לפנינו עולה כי בחודש פברואר 2004 ביקש בנו של התובע להעסיקו בשנה"ל תשס"ה כמנחה 15 שעות שבועיות (נספח א' לכתב ההגנה). התובע עבד בשנה זו עד לחודש פברואר, 6 שעות כמנחה, ו-9 שעות כמורה (נספח ב' לכתב ההגנה). מר אייל ברזני, שכיהן כחשב הרשת מטעם החשב הכללי, לא אישר את המשך העסקת התובע באותה שנה. לדבריו נודע לו על העסקת התובע רק בסביבות דצמבר-ינואר. התובע צירף לתצהירו (נספח י"ד) את מכתבו של הרב עמרם אביכזר, הממלא תפקיד של מפקח אצל נתבעת, על פיו בשנת תשס"ה הועסק התובע בהוראת מנכ"ל הנתבעת דאז, הרב אלון אלבז, וכי הפסקת עבודתו בחודש פברואר נעשתה ע"י חשב הנתבעת מר אייל ברזני. למכתבו זה צורף מכתב מאת הרב אלבז המאשר כי לא היתה לו כל התנגדות להעסיק את התובע בשנה זו (ראו גם נספח ח' לתצהיר התובע). עם זאת, הרב אלבז לא העיד לפנינו ואף לא ניתן לכך כל הסבר. יתר על כן, בעדותו אמר הרב אביכזר כי לא פיקח על עבודת התובע, שכן הוא ממונה על מנחים חיצוניים, ולא על מנחים פנימיים, כפי שהוגדר התובע (ע' 15 ש' 4-8).      
בעדותו הסביר מר ברזני מדוע לא אישר את העסקת התובע בשנת תשס"ה: עם מתן פסק הדין (עב 2122/04) ואישור פסק הבוררות, נוכח מר ברזני לדעת, כי היו כשלים בהעסקת  התובע בעבר. התובע הועסק ב 350% משרה, כאשר המכסה המותרת היא עד 150% (ע' 23 ש' 1-7). לפיכך, ראה לנכון לבדוק את מתכונת העסקתו של התובע. הוסיף מר ברזני כי אף לא היה ראוי לאשר את העסקתו של התובע בבית ספר שבנו הוא מנהלו, וכן כי קיים קושי בפיקוח על שעות עבודה של מנחה (ע' 23 ש' 11-16). ואולם, רק בחודש ינואר, נודע למר ברזני, לדבריו, כי התובע עובד בבית הספר חרף היעדר אישור לעבודתו  (ע' 23 ש' 20). על מנת למצוא פתרון של כבוד, כך שהתובע יקבל את משכורתו עד חודש פברואר, אך לא ימשיך  לעבוד אצל הנתבעת בלא אישור, חתם התובע, על פי הצעתו של הרב חיים סבאג, המכהן כמפקח אצל נתבעת, על בקשת לחל"ת. התובע חתם על טופס "בקשה לשנת חל"ת" ביום 12.1.05 לפיו הוא יוצא לחל"ת החל מיום 1.2.05 ועד לסוף שנת הלימודים תשס"ה (נספח ט"ו לתצהירו), וקיבל שכר רטרואקטיבית עבור החודשים 9/04-1/05 (ע' 23 ש' 25-28). התובע התחמק ממתן תשובות ברורות לשאלות שנשאל בעניין זה, אך אישר  כי התקיימה ישיבה בנוכחות מר ברזני והרב סבאג (ע' 8 ש' 23-29). למעשה אישר התובע את  גרסתו של מר ברזני כי התקיימה פגישה שבה השתתפו התובע והרב סבאג בעניין החל"ת. יש לדחות את טענת התובע כי: "לא יצא מזה כלום" (ע' 8 ש' 28-29), שהרי התובע עצמו חתם בסופו של דבר על טופס חל"ת, כפי שהובהר לעיל.

6.         התובע טוען כי אולץ לחתום על טופס היציאה לחל"ת. לראיה הביא התובע מסמך הנושא את הכותרת "גילוי דעת ומסירת הודעה",  ובו נכתב כי התובע חתם על בקשה ליציאה לחל"ת תחת לחץ (נספח ט"ו לתצהירו). אין ליתן למסמך זה משקל כלשהו, שכן החתומים עליו לא העידו לפנינו. יתר על כן, התובע בקי היטב בהליכים משפטיים, הוא כבר ניהל הליך בוררות, ואף פנה לבית הדין לצורך מתן אישור לפסק הבורר. משכך, אם אמנם סבר התובע כי נעשה לו עוול, וכי עבודתו הופסקה שלא כדין, היה עליו לפנות לבית דין זה כדי למנוע צעד זה של הנתבעת. נדגיש כי התובע היה מיוצג בעת ההיא (נספח ב לתצהירו). משלא עשה כן יש לראותו כמי שחתם על טופס הבקשה לחל"ת מרצונו החופשי.

נוסיף עוד כי הדבר נעשה בעצתו של הרב סבאג, אשר העיד מטעם התובע. יש להניח כי הרב סבאג לא היה מציע הצעה הפוגעת בתובע, וכי אף הוא היה מודע לכך שהתובע הועסק בלא אישור של הגורמים המוסמכים אצל הנתבעת.

7.         נוסיף עוד כי לא מצאנו פסול באי מתן אישור להעסקת התובע בשנה"ל תשס"ה. מר ברזני הבהיר כי לא אישר את העסקת התובע בשנה זו משום שבנו של התובע מנהל את בית הספר (ע' 23 ש' 12). אמנם, נטען כי הדבר מקובל אצל הנתבעת (ע' 17 ש' 4), אולם טענה זו נטענה בעלמא ולא הוכחה. לא הובאה ראיה כי אכן קיימים עוד מקרים מעין אלו אצל הנתבעת (ע' 17 ש' 6-7).   
עוד נטען, כי העסקת קרובי משפחה אצל נתבעת נעשה בהתאם לאישור של עו"ד אפרים יפהר מהלשכה המשפטית במשרד החינוך. עיינו באישור זה ומצאנו כי לא כך נאמר בו. באישור נכתב (סעיף ג2) כי כאשר הבעלות על מוסדות החינוך הינה של בעלויות שאינן משרד החינוך או עיריות וכד', יש לבחון את ההוראות הפנימיות של העמותה. כלומר, רק אם ההוראות הפנימיות מתירות זאת, מותר להעסיק קרובים. לא הוצגו לפנינו הוראות פנימיות של הנתבעת. יתר על כן, האישור האמור הוא משנת 1998. התקופה הרלבנטית לתביעה היא כשבע שנים לאחר מכן. לא ברור, אם כן, מהו משקלו של המסמך נוכח חלוף השנים.